למה אנשים מסרבים לתת טיפול רפואי לילדיהם ומה חלקו של הממסד הרפואי באשמה?

לאחרונה הפיד שלי בפייסבוק שוב פעם מלא בדיווחים על ילדה שכמעט ומתה לאחר שחוותה התקף אלרגיה חריף והוריה סירבו לטפל בה בסטרואידים. הנה הפוסט בווינט

מרבית הפרסומים של הסיפור מלווים בביקורת על ההורים שהם טבעונים קיצוניים ומתנגדים לטיפול הרפואי ולתוספת של מילות תואר לאותם הורים שאותן אשאיר לכם לדמיין לבד.

סירוב טיפול ובדיקה רפואיים על רקע דתי

אין זה חדש שקהילות שונות מתנגדות לטיפולים רפואיים שונים, דתות שונות מתנגדות לאמצעי מניעה, סקירות בריאות בהריון והפלה מסיבות שאינן מסכנות את האם, ניתוק ממכונת הנשמה, תרומת איברים ועוד. בלי שאכנס למוסר הכפול שלא מאפשר לבני דת מסוימת לתרום איברים אבל מאפשר לקבל תרומה של איברים במצבי חולי, יש כאן כמה בעיות גדולות מאוד אשר המדינה שלנו נאלצת להתמודד איתה זה שנים ארוכות. מדובר במצב קיים, שאיתו הממסד הרפואי מתמודד כבר שנים

חוכמת האינטרנט?

אולם בשנים האחרונות קורה משהו אחר, ובעקבות מידע רב שמצוי ברשת אנשים בוחרים בעמדה אשר נוגדת את ההמלצות הרפואיות במגוון תחומים – אנטי חיסונים, אנטי אנטיביוטיקה, אנטי תוספי מזון, אנטי סטרואידים והורמונים, אנטי משככי כאבים ונוגדי דלקת, אנטי ריטלין ותרופות פסיכיאטריות ועוד. פעמים רבות לא מדובר באנטי גורף אלא בחשש ופחד מפני התרופות ולא בסירוב ומאמרים שנשמעים מאוד משכנעים התומכים בהתנגדות הזו לטיפול הרפואי ומלאים בסיפורי זוועה על מי שלקח את אותה התרופה וחייו נהרסו.

סוף עידן הסמכות הרפואית

קל מאוד לקטלג את כל אותם הסיפורים וגישות כהזויות, ואת האנשים שמתנגדים לטיפול הרפואי כטיפשים ובורים. אבל האמת היא שכולנו קצת כאלו:

• כאשר התזונאית של קופת החולים אומרת שהתזונה שאנחנו אוכלים מסוכנת ועלינו להפסיק אותה.
• כאשר הרופאה רושמת לנו סטטינים כדי להוריד את רמות הכולסטרול הגבוהות.
• כאשר המורה אומרת שהילד צריך ריטלין.
• כאשר אחות טיפת החלב אומרת שעלינו לתת לתינוק ברזל.

האם אנחנו מיד מצייתים? או שאנו מתחילים לקרוא קצת בנושא (במקרה הטוב) או לשאול בפורומים אינטרנטים.

אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל עצמנו

צריך לומר את האמת, אנחנו כבר לא סומכים על אף אחד שידאג לבריאות שלנו ושל אהובינו מלבד עצמנו. וחלק גדול מזה הוא באשמת הרופאים והממסד הרפואי.

וכרגיל אחרי ההאשמות האלו עלי להסביר את עצמי:

במשך שנים רבות הידע הרפואי והמדעי בכלל היה שמור בידי קבוצה קטנה של רופאים ומדענים. פעם היו אלו הספרים עצמם אשר היו כתובים בשפה שאף אחד מלבדם לא הבין (לטינית) ובשנים האחרונות היו אלו ספריות המחקר הגדולות שרק לרופאים והאוניברסיטאות הייתה גישה אל הידע המצוי בהן.

פער מידע זה לא איפשר לחלוק על המדענים.

ואז בא האינטרנט

אבל כיום כל אחד עם קצת ידע טכני יכול לגשת לכל מחקר בעולם ולראות לפחות את התקציר שלו. בנוסף בעלי דעות המיעוט יכולים לומר את דבריהם ולהגיע לקהל עצום, כך שההיפוטזות השולטות כבר לא מתקבלות כמו דברי אלוהים חיים. אבל זו רק ההתחלה

הרפואה המערבית נכשלה

הרפואה המערבית עושה ניסים ונפלאות בטיפול חירום ובטיפול במחלות זיהומיות אשר הם הגורמים לעלייה בתוחלת החיים בעשורים האחרונים, אולם במקביל אין הרפואה המערבית מצליחה לטפל ביעילות ולרפא מחלות כרוניות, אלא רק בסימפטומים שלהן.

אבל הממסד הרפואי ממנף את ההצלחה בתחום האקוטי בשביל סמכות על תחום הבריאות הכרונית, וזה גורם לבעיה קשה באמון של הקהילה.

כמה דוגמאות

בשעותיו הראשונות של התינוק הוא מקבל כמה פרוצדורות קבועות – ויטמין K, משחת עיניים אנטיביוטית, רחצה ומתן המנה הראשונה של חיסון לצהבת B. השניים הראשונים חשובים לבריאות, השלישי הוא אסתטי והרביעי כלל אינו קשור לבריאותו המיידית של הילד. הסיבה היחידה שמחסנים תינוק בחיסון הזה היא שכאשר יקראו לאמא לתת לתינוק את המנה הבאה של החיסון יש סיכוי גבוהה בהרבה שהיא תחסן את התינוק אם הוא כבר קיבל מנה אחת. ואז באים הורים ושואלים את עצמם אם אולי גם אין סיבות אמיתיות לשאר הטיפולים שמקבלים בלידה. הבהרה – אני חושב שהחיסון עצמו חשוב, אולם לא מחייב לביצוע בשעתו הראשונה של התינוק.

המשך לגישה של רפואה קהילתית סטטיסטית הזו אפשר למצוא גם בהמלצה לתת לתינוק ברזל מגיל 4 חודשים מבלי לבדוק אם יש לו חוסר. זאת מאחר וילדים עם חוסר בברזל יכולים להפסיד יותר מאשר ילדים בלי חוסר שאולי יסבלו ממעט עצירות במקרה הגרוע. אבל ההורה רואה שצרכי הילד שלו אינה רלוונטית.

כך גם עם ילד שמקבל אנטיביוטיקה בעקבות דלקת בגרון בלי לבדוק אם מדובר בדלקת ויראלית או חיידקית,  או ילד שמקבל משחה סטרואידית כדי לטפל באדמומיות וגרד לא מוסברים בעור.

אותה חוסר בהירות ממשיכה במהלך כל ההתנהלות שלנו מול הממסד הרפואי – מקבלים תרופות וטיפולים רפואיים על סמך בדיקות קורולטיביות במקרה הטוב (כמו למשל כולסטרול גבוה ומחלות לב) או לפעמים על בסיס הגיל (למשל דיקור מי שפיר מגיל 35) – כדי לחסוך על בדיקות יקרות יותר נותנים טיפול לאנשים רבים שאינם זקוקים לו.

אז מה הרופאים צריכים לעשות?

הרופאים והממסד הרפואי כולו צריך להודות שתחום ההתמחות שלהם הוא הטיפול האקוטי. ייקח לרפואה עוד הרבה שנים עד שיהיו לה הכלים לטיפול וריפוי של מחלות כרוניות ודרושה הרבה יותר צניעות בתחום הזה. אין זאת אומרת שהטיפול הרפואי אינו חשוב לניהול סימפטומים, אבל הממסד הרפואי צריך להכיר בכך שיש גישות טיפול אחרות אשר מסוגלות לעזור גם הן ואולי אף לרפא. במקרה הגרוע ביותר יהיה פלצבו בעקבות טיפול משלים שלא עושה כלום.

הרבה פעמים כל מה שנשאר לרופא לעשות הוא לעקוב אחרי מצבו של האדם ולוודא שהוא לא מגיע למצב מסכן חיים.

ומה האנשים צריכים לעשות?

תזכרו שאתם יכולים לעשות נסיונות שונים וטיפולים רבים כדי לטפל במצבים כרוניים, אבל תשמרו על הרופא שלכם מעודכן בכל זמן.

ובמצב אקוטי גשו לטיפול רפואי והקשיבו להנחיות הצוות הרפואי ב100%!