בכל נושא החומציות בקיבה יש המון בלבול אצל אנשים, ועצם העובדה שפעמים רבות יש פערים בין התחושה הסובייקטיבית לבין המצב בפועל לא עוזרים. תחושת צרבת לרוב מתרחשת מסיבות שונות שרובן כלל אינן קשורות למצב החומציות בקיבה. ואז יש את הבלבול עם ההיפותזה של החומציות בדם שבכלל מכניס את כל הדיון לבלאגן…
אז בואו נתחיל בהתחלה ונעשה קצת סדר.
מערכת העיכול
להסתכל על מערכת העיכול כעל יחידה אחת תהיה טעות. צורה טובה יותר להסתכל עליה יהיה כמו על פס ייצור של מפעל שבו חומר הגלם הראשוני עולה על מסוע ובכל שלב הוא עובר עוד תהליך עד שלבסוף הוא מושלם. ממש כמו בפס הייצור, אם שלב אחד במסלול לא יבוצע כמו שצריך הוא יגרור אחריו בעיות בשלבים הבאים ולפגוע בפעילות שלהם וגם יכול לפגוע בתוצר הסופי. הקיבה היא בעלת פעולה די פשוטה ביחס למעי הדק והגס ולכן נוטים לזלזל בחשיבותו. זו טעות כמובן.
הקיבה
הקיבה היא שק שבו מתרחש פירוק של המזון בצורה משנית (הפירוק הראשוני של המזון מתבצע בפה באמצעות השיניים וקצת בעזרת הרוק) באמצעות חומצת קיבה ואנזימים שונים. בעוד שהושט והמעי הדק הם עדינים מאוד ורגישים לחומציות, בדופן הקיבה ישנם תאים מיוחדים המפרישים חומרים שונים שמונעים את פגיעת חומצת הקיבה והאנזימים בדופן הקיבה.
בקיבה מתקיימת גם פעילות פירוק מכאנית, אבל היא לא רלוונטית לצורת המאמר הזה.
הושט והתריסריון עשויים מרקמה עדינה ועלולים להיפגע במגע עם חומצה, לכן ישנם מנגנונים שתפקידם לשמור על תוכן הקיבה מלדלוף בעת שנמצאת חומצה.
חומצת הקיבה
חומצת הקיבה מופרשת בתגובה לאכילה של מזון חלבוני או שומני. פחמימות עוברות בעיקר פירוק מכאני בקיבה. כאשר לא אוכלים באופן ממושך מזונות חלבוניים או שומניים, יכולת יצירת החומצה בקיבה יורדת. מדובר בתהליך הפיך לחלוטין שניתן לפתור פשוט באכילה של יותר חלבונים ושומנים במנות קטנות, ובמקרים קשים יותר אפשר להיעזר בתוספי מזון שונים כמו חומץ תפוחים, אנזימי עיכול ופורמולות שונות שמסייעות לקיבה לפרק את המזון ולהתחזק.
גם צריכה נמוכה באופן קיצוני של מלח מונעת את ייצור חומצת הקיבה התקין מאחר וחומצת הקיבה היא חומצה הידרוכלורית. לצורך יצירת חומצת הקיבה דווקא דרוש הכלור ולא הנתרן שבמלח (נתרן כלורי הוא מלח בישול רגיל).
חומצת הקיבה (והאנזימים המפרקים חלבונים) גם משמשים כחלק ממערכת החיסון בכך שהם הורגים פתוגנים שונים כמו חיידקים, פטריות ווירוסים. זה למה לפעמים כמה אנשים אוכלים את אותה המנה במסעדה מאותה הצלחת ורק חלק מקבלים קלקול קיבה.
הסוגר העליון
הסוגר העליון של הקיבה הוא שריר טבעתי שתפקידו למנוע מחומצת הקיבה לעלות אל הושט. בעת שיש חומציות גבוהה בקיבה השריר נסגר ומתהדק ולא מאפשר לחומצת הקיבה לעלות ולשרוף את הושט.
כאשר רמת החומציות בקיבה נמוכה באופן כרוני השריר לא נסגר עד הסוף, ולאחר זמן הוא מתקשה להיסגר כראוי – ואז חומצת הקיבה עולה מעלה אל הושט ויוצרת צריבה. כאשר הסוגר העליון של הקיבה אינו נסגר כראוי יכולים גם לעלות מיצי קיבה שהם נמצאים בקיבה כל הזמן ומגינים על דופן הקיבה מהחומצה והם אלו שעושים את הטעם המר שעולה.
טעם מר – מיצי קיבה
תחושת שריפה בוושט – חומצת קיבה
כיב בקיבה
דופן הקיבה אינו נפגע מהחומציות לא בגלל שהוא עשוי מעופרת, אלא בגלל שהוא מוגן על ידי נוזל רירי צמיגי (מוקוס) שמשמש כחוצץ בין דופן הקיבה ובין החומצות וגם על ידי אנזימים אשר מונעים פירוק חלבונים ומופרשים גם הם מתאים ייעודיים בקיבה. (יש עוד כמה מנגנונים, אבל אין לכך חשיבות מבחינת הפעולה)
כאשר נפגעים מנגנוני ההגנה של דופן הקיבה מסיבות שונות חומצת הקיבה והאנזימים שתפקידם פירוק שומן פוגעים בדופן הקיבה ומתחילים מעגל של הרס שגדל והולך עד שהוא ייטופל.
הסיבות העיקריות לפגיעה הראשונית במנגנוני ההגנה של הקיבה הם החיידק המפורסם הליקובקטור פילורי (שגם מוריד את ייכולת ייצור החומצה ובכך מפריע מקשה על עיכול מזון ומפריע לספיגה של בי 12 אשר זקוק לרמת חומציות גבוהה), תרופות נוגדות דלקת מסוג NSAID (שלמרבה הפרדוקס יוצרות דלקת בקיבה), אספירין, עישון וסטרס.
אולם כאשר כבר יישנו כיב בקיבה ראשוני ובאזור מסויים אין הגנה על דופן המעי ישנם חומרים רבים אשר מחמירים את הדלקת והכיב שבקיבה וביניהם מזון חריף, ירקות ממשפחת הסולניים, שומנים מחומצנים (שמני זרעים ומזון מטוגן), אלכוהול ועוד.
כיב בתריסריון
התריסריון הוא החלק הראשון של המעי הדק שאליו מופרש תוכן הקיבה עם החומצה. בתריסיון ישנה הפרשה טבעית של נוגדי חומצה (בי קרבונט) וזאת בשילוב עם התרוקנות הדרגתית של הקיבה (בכל פעם מופרש למעי רק חלק קטן מתוכן הקיבה בפולסים) אמורים למנוע דלקת. ישנם אנשים אשר באופן טבעי מופרש אצלם פחות בי קרבונט אולם בפני עצמו דבר זה לא אמור לגרום לדלקת ולכיב. חיידק ההליקובקטור אשר מתיישב על דופן המעי והתריסריון הוא הגורם העיקרי לכיב בתריסריון, במיוחד בשילוב עם תרופות מסוג NSAID ו/או רמת הפרשת בי קרבונט נמוכה באופן טבעי.
בקע סרעפתי
בעיה נפוצה מדי נוספת אשר מגיעה בעיקר בגיל המבוגר היא בקע סרעפתי – הסרעפת היא השריר שדוחף את הריאות כלפי מעלה בפעולת הנשימה. יש בו פתח דרכו עובר אבי העורקים כלפי מטה. בגיל מבוגר ובמצבים של חוסר פעילות גופנית כל השרירים נעשים חלשים יותר וגם הסרעפת. כאשר הסרעפת נחלשת או נקרעת מסיבה זו או אחרת עלול להיווצר מצב בו קצה הקיבה עולה מעלה דרך הסרעפת. ומאחר והקיבה נמתחת ומתרחבת כשאוכלים, נוצר לחץ על הסרעפת שגם עלול להחמיר את הבקע וגם גורם לכאב בחזה.
במצב קל ניתן לשפר את המצב באמצעות פעילות גופנית וחיזוק ממוקד של שרירי הליבה, אולם פעמים רבות יש צורך בהתערבות ניתוחית במצבים חמורים יותר.
תרופות סותרות חומצה (וגם מאכלים וצמחים)
תרופות סותרות חומצה מורידות את רמת החומציות בקיבה. וזה לא משנה כרגע מה המנגנון בו הן עובדות.
פעולה זו עוזרת להפחית את הגירוי על כיב קיים ולהפחית כאב, אבל גם מפריע לשיקום המעי ושכבת ההגנה שלו. כמובן שסותרי חומצה גם פוגעים ביכולת לפרק ולעכל חלבונים ושומנים. כך שלקיחה קבועה של סותרי חומצה יכולה ליצור נזקים רבים יותר מהתועלת.
כך שחשוב מאוד להבדיל בין מצב של כיב בקיבה ובין פגיעות אחרות ותחלואים של הקיבה ולטפל בהתאם.
עוד כמה מילים אחרונות
כמו שהבנתם הנושא מאוד מורכב וישנה חשיבות רבה לאבחון נכון של המצב, כי אבחון לא נכון יכול להוביל לטיפול שיגרום ליותר נזק אפילו.
ובכל מקרה, אין דבר כזה עודף של חומציות.
נ.ב. חומציות בדם (או בסיסיות בדם) גם לא קיימת, אבל זה משהו שדורש הפרכה מסודרת בפוסט נפרד.
