מה זה מעי דליף?

"מיליוני אנשים בעולם המערבי (בעיקר, אבל לא רק) סובלים מתסמונת המעי הדליף. רובם הגדול אפילו לא מודעים לכך.
בניגוד למה שמשתמע מהשם, תסמונת המעי הדליף משפיעה על הרבה יותר מאשר רק מערכת העיכול, אלא משחקת תפקיד במגוון רחב של מצבים בריאותיים. מעי דליף קשור קשר הדוק לאלרגיות ומחלות אוטואימוניות, וגם למצבי עייפות חולשה וחוסר אנרגיה, בעיות של חילוף החומרים, דיכאון וחרדה, הפרעות קשב וריכוז ועוד מצבים רבים."

-איתן בן מיור

במאמר הזה אסביר על מהי תסמונת המעי הדליף, וכיצד היא נוצרת

קצת על המעי

הדבר הראשון שצריך להבין כאשר מדברים על המעי, הוא שכל מערכת העיכול שלנו, מרגע שמזון נכנס אלינו לפה ועד שהפסולת יוצאת מהצד השני, היא צינור אחד ארוך שמטרתו היא להכניס נוטריאנטים לגופנו באופן סלקטיבי ולהשאיר בחוץ חומרים לא רצויים. למעשה תוכן המעי כולו נמצא מחוץ לגופנו, והמעי כולו משמש בתור חומה בעלת שערים סלקטיביים מאוד. אני חוזר שוב, המזון שאנו אוכלים לא מגיע כולו אל מחזור הדם אלא רק החומרים שלהם אנו זקוקים נספגים במעי אל תוך מחזור הדם ובעצם נכנסים אל תוך הגוף שלנו.
כאשר עיקר הספיגה מתרחשת במעי הדק. מסיבה זו המעי הדק מרושת בכלי דם רבים (בשביל להכניס את הנוטריאנטים בקלות), במערכת לימפה גדולה (שהיא חלק ממערכת החיסון שעוצרת את הפתוגנים שמגיעים), ובמערכת עצבית מפותחת (כדי לפקח על כל התהליך).
בשביל לחדור את דופן המעי שלנו ולהיספג למחזור הדם, על המזון להיות מפורק לאבני הבניין הבסיסיות. תהליך הפירוק הזה הוא פרי עבודה משותפת של חומצות הקיבה ואנזימים המופרשים בקיבה, מלחי המרה המיוצרים על ידי הכבד ומאוחסנים בכיס המרה, אנזימים המיוצרים בלבלב והחיידקים החיים במעי. על מנת להיספג אל תוך גופנו, חלבונים מפורקים לחומצות אמינו, שומנים מפורקים לחומצות שומן חופשיות ופחמימות מפורקות לחד סוכרים. ברגע שהמזון מפורק לחומרים הבסיסיים הוא יכול לעבור דרך תאי המעי מתוך המעי אל תוך גופנו.
החומרים שאותם אנו לא מסוגלים לפרק מפונים דרך הצואה החוצה ביחד עם חלק מחיידקי המעי, חלק ממלחי המרה ועוד חומרים שגופנו מעוניין לפנות החוצה. כל מה שמפריד בין מה שבתוך גופנו למה שמחוצה לו הוא שכבה אחת של תאים צפופים ומיוחדים! לשם השוואה העור מורכב משכבות רבות של תאים המפרידים בין הפנים אל החוץ. מיד מאחורי שכבת התאים הזו נמצאות עמדות של מערכת החיסון שתפקידה להגן מפני פתוגנים (במערכת הלימפטית) ומערכת הדם שתפקידה להעביר את הנוטריאנטים שנספגו אל הגוף. הסוכרים והחלבונים, המינרלים והויטמינים מסיסי המים נספגים אל מחזור הדם בעוד שהשומנים והויטמינים מסיסי השומן נספגים דרך המערכת הלימפתית.

חורים בהגנה

מעי דליף, שנקרא גם מעי חדיר, הוא המצב בו חלק מתאי דופן המעי מתים או שה'דבק' המחבר בין תאים אלו ניזוק. כאשר מצב זה קורה, חורים מיקרוסקופיים נוצרים וחומרים האמורים להישאר בתוך המעי (מחוץ לגוף) מצליחים לחדור אל תוך מחזור הדם ו/או הלימפה.
חשוב להבין שחומרים אלו לא חייבים להיות רעלנים. חלבונים לא מפורקים לגמרי מתוך המזון, חיידקי מעי או חלקי חיידקים, שאריות פסולת וכמובן רעלנים שונים שעוברים את דופן המעי יכולים כולם לגרום למחלות. ברגע שחומרים אלו חודרים את המעי, מערכת החיסון של המעי מזהה אותם כפולשים ומשגרת תאים שילחמו בהם ויפנו אותם. כאשר כמות גדולה של פתוגנים עוברת את המחסום החיסוני של המעי וחודרת אל מחזור הדם, מתעוררת פעילות חיסונית כלל מערכתית של הגוף. חלק ממערכת זו היא התגובה הדלקתית שמכניסה את מערכת החיסון כולה לרמת פעילות גבוהה. סוגי הפולשים שחודרים אל הדם גורמים לסוגי פעילות חיסונית שונה.

מה שעובר וחודר

חיידקים ובקטריות החודרות אל הדם (או חלקי בקטריות אפילו) גורמים להפרשה של ציטוקינים (רעלנים) כלליים על ידי תאי מערכת החיסון, חומרים אלו אינם ספציפיים בפעילותם ועלולים לפגוע בכל תא בגוף. רעלנים אלו לאחר ששוחררו אל הדם צריכים להגיע אל הכבד על מנת להיות מפורקים שם. אולם כאשר הכבד עמוס וגדוש בעבודה הוא לא מצליח לפרק את כל הציטוקינים וישנה הצטברות של רעלנים בגוף. הצטברות רעלים זו יכולה לגרום למגוון רחב של מחלות או להחמיר מחלות ומצבים שונים.
חלבונים לא מפורקים לגמרי החודרים אל מחזור הדם גורמים בין השאר לתגובה אלרגית, אשר כוללת בין השאר גם ייצור של נוגדנים כנגד אותם חלבונים וכתוצאה מכך גם כלפי המזון ממנו החלבון הגיע. למשל היווצרות של נוגדני IgE לקזאין שבחלב גורמת לאלרגיה לחלב. נוגדנים מסוגים שונים יכולים לגרום לתגובה דומה הנקראת אי סבילות למזון וגורמת לסימפטומים דומים לאלו של אלרגיה וגם סימפטומים שלא נשמעים קשורים כמו כאב, עייפות, חולשה, אקזמה או סימפטומים נוירולוגים שונים. חלק מהנוגדנים שנוצרים בתהליך זה יכולים להיות נוגדנים עצמיים, הקרויים גם אוטואימונים.
מעי דליף גורם גם להיווצרות נוגדנים וגם לשחרור מוגבר של ציטוקינים ושל הגברת המצב הדלקתי. חשוב להבין שמעי דליף יכול להתפתח לאיטו לאורך שנים, אולם סטרס, חוסר שינה ותזונה לקויה יכולים להאיץ את התהליך במהירות. מרגע שמפתחים מעי דליף, זהו רק עניין של זמן עד שמתפתחים מצבים בריאותיים שונים. הפגיעה הבראיותית משתנה בהתאם להיקף הפגיעה במעי, בחומרים הדולפים מהמעי, ובגנטיקה הייחודית ונקודות החולשה של כל אחד ואחד מכם. הדלקת והסטרס שנוצרים כתוצאה ממעי דליף יכולים להחמיר גם מגוון רחב של מחלות ומצבים בריאותיים אשר אינם מקושרים באופן ישיר למעי הדליף.

מה גורם למעי דליף?

ישנם גורמים רבים הקשורים למעי דליף ומה שמשותף לכולם הוא שכולם מקושרים לתזונה ולסגנון חיים. הגורמים העיקריים למעי דליף הם: תזונה לקויה, לחץ כרוני (סטרס), הצטברות רעלנים וחוסר איזון של אוכלוסיית חיידקי המעי.
תזונה לקויה – תזונה עשירה באנטי נוטריאנטים כמו לקטינים בדגנים וקטניות וגלוטן יכולים לפגוע במעי. צריכה לא מבוקרת של סוכר מזיקה למאזן החיידקים במעי וסיבים לא מסיסים כמו אלו הנמצאים בדגנים מלאים שורטים את המעי.
לחץ כרוני – סטרס מחליש את המערכת החיסונית ובכך מאפשר לפתוגנים לחדור את מערכת ההגנה בצורה קלה יותר.
הצטברות רעלנים – הכבד צריך לפרק את כל אותם החומרים שאנו אוכלים או מייצרים, וכאשר צורכים באופן קבוע תרופות נוגדות דלקת, אוכלים אוכל מעובד, מעשנים ומכניסים רעלנים מסוגים שונים מקשים על המערכת החיסון לפנות ולפרק רעלנים הנוצרים כתוצאה מהפעולה החיסונית התקינה.
חוסר איזון של חיידקי המעי – במעי בריא צריכה להיות אוכלוסייה של חיידקים שמסייעת ביצירת ויטמינים ובפירוק חומרים שונים במעי. בעוד שחיידקים מזיקים במעי, טפילים ופטריות שונות מייצרים רעלנים אשר פוגעים בדופן המעי או אפילו יוצרות חורים ישירות במעי.

לסיכום

מעי דליף היא בעיה נפוצה עד מאוד בעלום המערבי ומעורבת בהתפתחות או בהחמרה של מחלות רבות. מרבית האנשים אשר יש להם מעי דליף כלל אינם מודעים אפילו לכך.
שיקום דופן המעי, אופטימיזציה של אוכלוסיית חיידקי המעי ושיפור העיכול חשובים מאוד על מנת לסייע בריפוי מחלות ובכדי לקדם בריאות מיטבית אצל כולנו.