תבלינים מניעים את העולם
תבלינים הם עסק גדול עוד מראשית ההיסטוריה. ערוצי מסחר התפתחו בימים הקדומים כדי להעביר את אותם פלאים קולינארים מצד אחד של העולם אל הצד השני, שהיו יקרים יותר מזהב ותכשיטים.
ולהבדיל מאוצרות אחרים, תבלינים זקוקים לתנאים מיוחדים כדי לשרוד את מעבר הזמן – יובש, צל, טמפרטורה מבוקרת, טחינה סמוך ככל האפשר למועד השימוש ועוד.
גם כיום, כשמטוסים, רכבות וספינות ענק מעבירים את הסחורות במהירות ובטיחות במקום עגלות וספינות מפרש – הרבה מהטיפול בתבלינים נשאר ידני מבחינת הגידול והטיפול. ובעיות כמו חשיפה לחום וללחות עדיין משחק תפקיד בשמירה על איכות התבלינים.
אבל רמאים תמיד היו ותמיד יהיו – סוחרים שמוהלים את התבלין היקר עם תבלין איכותי פחות בשביל להגדיל את הנפח, שימוש בחומרים מזיקים כדי להאריך את חיי המדף וכו'
עולם חדש, סכנות חדשות
בימינו יותר מפעם אפילו קל יותר לרמות. אם פעם התבלין היה נטחן בביתם של אנשים או בחנות מול עיני הלקוח, כיום התבלינים מגיעים כבר טחונים מהמפעל, וקשה לדעת אם ומה הוסיפו לתוכם בשביל להגדיל את הנפח. תוספת של קמח, קמח אורז או נסורת (עץ) הם פרקטיקה מקובלת וידועה בענף התבלינים ובמינונים קטנים (5-10%) אינה מזיקה לרוב, אך שווה הרבה כסף לסוכן. תערובות תבלינים נהוג לדלל במלח ובכך להוזיל עלויות עוד יותר שהרי העלות של מלח היא אפסית.
סיפור חדש ישן על שמן ושומן
אחד החומרים המשמרים היעילים ביותר הוא שומן. בימים עברו נהוג היה להשתמש בשומן מן החי לשימור התבלינים מפני קלקול, ולאחר מכן התחילו להשתמש בשמן זית שהוא יקר הרבה יותר בשביל תבלינים מסויימים.
עד שהגיעו לעולם השמנים המזוככים – פתאום יש שמנים זולים, חסרי טעם, שאינם אטרקטיביים למזיקים כגון חרקים, חיידקים ופטריות. כך ניתן להאריך את חיי המדף, להוזיל עלויות ולשמור על הטעמים!
רק שזה לא בריא
למה אנשים לא מודעים לזה?
מי שלא רגיש לגלוטן לא יסבול אם הוא יאכל תבלין המכיל גלוטן חיטה. מי שרגיש לגלוטן אבל אוכל חיטה בתזונה הרגילה שלו גם לא ירגיש שום הבדל. אבל מי שרגיש ונמנע מחיטה עשוי להרגיש תופעות לוואי גם מהכמות הקטנה הזו. כך גם עם שמנים צמחיים מזוככים – מרבית האנשים אוכלים את השמנים האלו בשפע. בבישול, במתוקים ובחטיפים. אז עוד קצת לא משנה. אבל מה עם מי שרגיש? ביניהם יש כאלו שיסבלו גם מהככמות הקטנה הזו מכאבים בבטן, נפיחות או סימפטום אחר.
קשה
אז מה עושים? (מה צריך לעשות)
הפתרון הטוב ביותר הוא לעשות את מה שעשו פעם – לקנות תבלינים מחנות קטנה, להתיידד עם המוכר שהוא לרוב גם המנהל והבעלים ולשאול אותו מה טוב יותר ומה פחות. בדיוק כמו עם חקלאות מקומית – אנשים לא משקרים ולא מרמים כאשר הם צריכים להסתכל לך בעיניים.
האם זה פתרון מושלם? לא ממש, אבל זה פתרון מצוין. אבל למי יש זמן וכוח להתיידד עם מוכר התבלינים, הירקן, הדייג, הגבן והקצב? שלא לדבר על המכונאי במוסך, הפקיד בבנק, רופא המשפחה, הגננת של הילד ועוד רבים וטובים.
קיצורי דרך – לסמוך
אז במקום ללכת לסוחר שביררנו שהוא הכי טוב, אנחנו שואלים את החברים שלנו. זה קצר יותר ופשוט יותר, וזה לרוב עובד. חוץ ממתי שזה לא עובד.
לפעמים מתגלה שהסוחר שהמליצו לנו עליו מתגלה כנוכל, שרלטן או כחובבן. בתור
הצרכנים זה לא משנה לנו מה הסיבה, אנחנו צריכים פשוט לדעת לא לעבוד איתו וחשוב לא פחות – לומר לכל מי שהמלצנו לו על או בעל עסק שטעינו.
פרופורציות
בואו נחזור לעניין התבלינים.
אנחנו פוגשים שמנים מזוככים בכמות קטנה בכל מיני מקומות – בין אם זה בנייר אפייה, במנות במסעדות שניסו להתאים אותן לפליאו, ברטבים וסתם בממתק שלקחנו ממנו ביס (קטן). זה לא אסון. אני גם משתמש בשמן שומשום שרוף כתבלין לגיטימי במינון נמוך.
זאת להבדיל מחשיפה לחומרים אלרגנים כמו שאריות חיטה (למי שרגיש) שעשוי לגרום לבעיות גם במינון נמוך או אלרגיה לסולניים כמו זו שיש אצל אנשים רבים הסובלים ממחלות אוטואימוניות ובמיוחד פפריקה שנמצאת בהמון תערובות תיבול.
אז למרבית האנשים לא ייקרה כלום משימוש מזדמן בתערובת תיבול המכילה גם קצת שמן. כמובן שרצוי לדעת בשביל שזכות הבחירה מתי וכמה להיחשף לחומרים לא סימפטים שכאלו.
וזה לא מסיר את האחריות של בעל עסק שהבטיח שהוא בדק וחומר מסויים נקי משמנים בעוד שמתברר שלא כך המצב..
